סלקום ישראל בע"מ נ' להב

החלטה

1.המבקש הגיש התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, בצרוף בקשה להארכת מועד להגשתה, במסגרתה נטען כי המועד להגשת ההתנגדות לא חלף, מאחר והאזהרה לא הומצאה לידי המבקש.

2.דיון בהתנגדות התקיים בפניי ביום 11.3.13, המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

3.הליכי ההוצאה לפועל החלו על סמך אישור מסירה לפיו האזהרה נמסרה לידי אדם בשם אלי, כביכול אחיו של המבקש, בבית אמו של המבקש, ברחוב סעדיה 23 בחיפה. כפי הרשום על אישור המסירה, מי שקיבל את האזהרה לידיו סירב לחתום. לטענת המבקש, הוא אינו מתגורר בבית אמו, ואין לו אח בשם אלי. על כן, לטענת המבקש, האזהרה לא הומצאה לידיו כדין, ולא חלף המועד להגשת ההתנגדות.

4.המשיבה הביאה לעדות את השליח, אשר מסר את האזהרה. השליח העיד, כי הגיע לבית אמו של המבקש על סמך חקירה שנעשתה לבקשת שולחיו, לאחר ששליח קודם לא הצליח לאתר את המבקש בכתובת שהיתה ידועה למשיבה. החקירה העלתה, כי המבקש מתגורר בבית אמו, וזאת על סמך מידע שמסרה גרושתו של המבקש. השליח לא זיהה את המבקש דווקא כמי שקיבל לידיו את המסירה, ולדבריו – אינו זוכר כיצד נראה אותו אדם.

5. המבקש כלל לא נחקר ביחס לטענתו, כי אינו מתגורר בבית אמו, וכי אין לו אח בשם אלי. טענה זו נותרה בעינה. עדות השליח כלל לא סתרה את טענות המבקש, כאשר השליח העיד שביצע את המסירה בבית אמו של המבקש, על סמך דברי גרושתו של המבקש, שנמסרו למי מטעם שולחיו, וכאשר אינו יודע לזהות לידי מי בדיוק מסר את האזהרה.

בנסיבות אלה, בהן נראה לכאורה כי ככל שנמסרה האזהרה הרי שלא נמסרה במענו של המבקש, אני קובעת, כי האזהרה לא הומצאה כדין, ועל כן יש לראות את ההתנגדות כהתנגדות המוגשת במועד.

6. לגופו של עניין, המבקש לא פרט את טעמי התנגדותו במסגרת תצהירו, בו פורטו אך ורק הטענות הנוגעות לעניין ההמצאה. עם זאת, לתצהירו של המבקש צורף מכתב ששלח לב"כ המשיבה לאחר שקיבל התראה בטרם הגשת תביעה, ובמכתב זה שטח המבקש את טענותיו.

לטענת המבקש (במכתב מיום 31.1.12), ביקש לנייד אל המשיבה קו שהיה בשימושו, לאחר שהמשיבה הסכימה לתת לו שירות במחיר שביקש. לטענתו, הקו לא נויד ביום ביצוע העיסקה, כמובטח, ועל כן פנה לסניף המשיבה למחרת, וביקש לבטל את העסקה. המשיבה סרבה לכך, למרות שהמכשיר שקיבל לרשותו והאריזה שלו היו שלמים. כמה שעות לאחר מכן נויד הקו למכשיר החדש. בהמשך קיבל המבקש חשבונית לתשלום, כאשר הסכום לא תאם את פרטי העסקה שסוכמו. כאשר פנה למשיבה, הובטח לו זיכוי. בהמשך, לטענתו, פנה למשיבה שוב ושוב, וכאשר לא נענה, ובחלוף שלושה חודשים, נייד את הקו לחברה אחרת. בסופו של דבר קיבל המבקש זיכוי בגין הסכומים שנגבו ממנו.

המבקש ציין בסוף מכתבו, כי ישמח לשוב ולהתחבר לשירותי המשיבה, כפי שגם הוצע לו במסגרת מכתב ההתראה, ועל כן הוא מבקש כי יצרו עמו קשר.

המבקש צרף להתנגדותו מכתב נוסף ששלח לב"כ המשיבה, ביום 6.2.12. במכתבו זה הוא מציין, כי טרם יצרו עמו קשר בעקבות מכתבו. כן ציין, כי אם תוגש נגדו תביעה, יגיש התנגדות.

7. המבקש נחקר ארוכות על דברים אלו בפני. לאחר חקירתו נותרה גירסתו בעינה. המבקש אישר, כי אמנם קיבל לידיו מכשיר מסוג אייפון 4, ועשה בו שימוש, גם לאחר ניוד הקו לחברה אחרת. עם זאת טען המבקש, כי החיובים שנתקבלו לא תאמו את פרטי העסקה. בעוד שהעסקה כללה "חבילה" של מכשיר טלפון, 1200 דקות שיחה, 1200 הודעות טקסט וגלישה באינטרנט, בסכום כולל של 209 ₪ לחודש, כבר החשבונית הראשונה שהגיעה, לאחר שבועיים של שימוש עמדה על סכום של 162 ₪, ואילו החשבונית שלאחר מכן (הוגשה וסומנה מב/1) כבר היתה בסכום של 278 ₪.

מחקירת המבקש עלה, כי החיובים שהגיעו כובדו תחילה, באמצעות כרטיס האשראי, אך הוא נתן לחברת האשראי הוראה לבטלם בדיעבד, ולכן קיבל זיכוי בגין כל סכום ששולם.

8. לטענת המשיבה, טענות המבקש סתמיות, ואינן מקנות לו רשות להתגונן.

לטענתה, משלא הועלו טענות ההתנגדות בתצהיר, דין ההתנגדות להידחות. עוד טענה המשיבה, כי החיובים שנשלחו אל המבקש תאמו את החבילה לה הוא עצמו טוען, ולא היתה כל הפרה, ואם חויב המבקש בסכומים גבוהים יותר, הרי שהדבר נבע משימושים נוספים שעשה, מעבר לחבילה שרכש.

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון ליתן למבקש רשות להתגונן.

אמנם, היה על המבקש לפרט את טענותיו במסגרת התצהיר עצמו, ולא בנספחיו, אך מדובר בפגם פרוצדורלי, אשר "נרפא" במידה רבה באמצעות חקירתו הנגדית של המבקש בפני, לאחר שהוזהר כי עליו לומר אמת. יתר על כן, אינני סבורה כי הסתמכות על פגם פרוצדורלי כאמור בהתנגדות המבקש ראויה בנסיבות העניין, כאשר המבקש דאג להעלות את טענותיו עוד לפני הגשת התביעה נגדו, בתגובה להתראה שקיבל, כך שהמשיבה היתה מודעת לאורך כל הדרך, כי בפי המבקש טענות להפרת חוזה, וכי בכוונתו להגיש התנגדות.

יתר על כן, גם באופן הגשת התביעה נפלו פגמים פרוצדורליים, כאשר לכתב התביעה לא צורף ההסכם בכללותו, לא פורט סכום החוב הנתבע וממה הוא מורכב, וגם לא צורף מכתב התגובה ששלח המבקש אל המשיבה לאחר קבלת ההתראה, בניגוד לחובה המוטלת על התובע, על פי התקנות.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי ראוי לבחון את טענותיו של המבקש לגופן, אף אם לא הועלו, כנדרש, במסגרת תצהיר כדין.

10. לגוף הטענות, הרי שלא מצאתי כי הן כלליות או סתמיות, כטענת המשיבה. המבקש טען, כי התקשר בחבילה לקבלת שירות בעלות כוללת של 209 ₪ לחודש. עלות זו אמורה לכלול הן את עלות המכשיר והן את השיחות, כאשר לטענת המבקש, אף על פי שהשתמש במכשיר, הרי שעל פי תנאי העסקה המקורית עלותו בפועל של המכשיר במסגרת החבילה נופלת בהרבה מעלות המכשיר ללא חבילה (הוא הסכום בגינו נתבע, בתוספת השימוש שנעשה בפועל). החשבוניות שנשלחו אל המבקש היו בסכום העולה על עלות החבילה. עלי לציין בהקשר זה, כי בעוד שהחבילה מוגדרת, גם בחשבונית מב/1, בשם "החבילה החמה: תשלום חודשי 208.99 ₪", הרי שהחשבונית מגיעה לסכום 278.33 ₪, וקשה להבין מדוע. החשבונית כוללת חיובים וזיכויים בסכומים שונים, תוך פיצול עלות החבילה ל"חיובים קבועים", "חיובים משתנים", "הטבות" ו-"ציוד", ובסופו של חשבון, כאמור – סכום העולה על סכום החבילה, מבלי שהובא בפני הסבר מטעם המשיבה – מדוע, וכיצד תואם סכום החיוב את תנאי העסקה בין הצדדים.